תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה : נושא - גג : מלכים ונביאים (משלמה עד צדקיהו)/ירימיה פרק י"ב פסוקים 1-6

פסוקים 1-4 : טענות שמעלה ירמיה בפני ה'

בפסוקים 1-3 מופיעה בעיה : "מדוע דרך רשעים צלחה?!" – "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו"

בפסוק 1a, לפני שירמיהו בא בטענות אל ה', הוא מציין את הנחת היסוד שלו "צדיק אתה ה'", כלומר ירמיהו מכיר בכך שה' תמיד שופט בצדק את האנשים, אולם המציאות גורמת לו לבעיה, כשהוא רואה כיצד הרשעים מצליחים.

בפסוק 1b, : "שלו (שלווים) כל בוגד הגד (=רשעים)" – רשעים שלווים. בהמשך ירמיה מסביר למה הוא התכוון.

בפסוק 2a, ירמיה מתאר את הצלחת הרשעים בדרך של משל הלקוח מהצומח : "נטעתם גם שרשו ילכו גם עשו פרי" – הרשעים הם עצים שיש להם שורשים (מבוססים) ויש להם פירות (דור המשך).

בפסוק 2b, הוא מתאר את הצביעות של אותם רשעים "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכילותיהם". בתנ"ך הלב נחשב לאיבר המחשבה, ואילו הכליות, לאזור הרגש. כלומר, ירמיה מאשים את הרשעים שכלפי חוץ (בפה) הם מדברים כאילו הם קרובים לה', אולם בכליות, ברגשות, ה' מאוד רחוק מהם – לא אכפת להם. במילים אחרות, אמונה היא דבר פנימי.

בפסוק 3a, יש כבר קשר בין צדיק ורע לו לבין ירמיה. ירמיה אומר לה' : אתה היחיד שיכול להבחין בין צדיק ורשע, כיוון שאתה מסוגל לקרוא את המחשבות - "בוחן כליות ולב". ירמיה ממשיך ואומר : כיוון שאני צדיק אני מצפה שתגן עלי וכיוון שהסובבים אותי רשעים, אני דורש שתנקום בהם : "התקם כצאן לטבחה והדגישם ליום הריגה" – תנקום בהם כצאן לטווח וקרב את מותם.

לפי ההמשך, אנו לומדים כי אנשי עירו (אנשי ענתות) של ירמיה, התנכלו לו וניסו להרוגו ולכן הוא פונה לה' שיעזור לו; ינקום בהם, ויהרוג את אלו שיצאו נגדו.

פסוק 4, ירמיה מאשים את אותם רשעים, שאינם דואגים מהעונש, בכך שבגללם ה' הביא בצורת קשה. הא מוסיף ושואל "עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה יבש" – מתי תגמר הבצורת?

בפסוק 4b, הבצורת נגרמה מחטאי העם "מרעת (מחטאי) ישבי בה ספתה (הרגה) בהמות העוף" – בגלל חטאי הרשעים, נענשה האדמה וכך גם בע"ח. אותם רשעים אדישים לגורל העם "כי אמרו (הרשעים) לא יראה את אחריתנו".

פסוקים 5-6 : תגובת ה' – ביקורת לירמיה

פסוק 5a, מופיעה תקבולת משלימה :

• "כי את רגלים רצת וילאך (עייפת)"
• "ואיך תתחרה את הסוסים"

משל : ה' שואל את ירמיה - אתה רצתה עם חיל הרגלים וכבר הם עייפו אותך? מה תעשה כשתצטרך להתחרות עם הסוסים?

נמשל : ה' אומר לירמיה כי הוא רק בתחילת הדרך, כשהוא עדין בעירו (ענתות), מה הוא יעשה כאשר יצטרך לנבא בירושלים, שם המנהיגים חזקים יותר?

פסוק 5b, מופיעה תקבולת משלימה נוספת :

• "ובאץ שלום (ענתות) אתה בוטח"
• "ואיך תעשה בגאון הירדן"

שוב, אותו רעיון של הנמשל חוזר על עצמו.

פסוק 6, יש אזהרה של ה' לירמיהו, ה' אומר לו לא לבטוח באיש, אפילו לא בקרובי משפחתו שלכאורה מדברים אליו טובות, אך למעשה, הם בוגדים בו ויכולים להרגו.

הפסוק מדגיש את בדידות הנביא מבחינה אישית (משפחתית) וגם לאומית (חברה, עבודה).