הגות הנפש/יסודות/החוויה

        <<< לפרק הקודם: החוויה     ::     פרק זה: החוויה (המצב הנפשי)     ::     לפרק הבא: סוגי החוויה ומצבי הנפש >>>


            תוכן העניינים ומבנה הספר         ::::         מילון המושגים



החוויה

עריכה

ספרנו זה עוסק בשאלת החווייה האנושית המתקבלת בשכל (בנפש).

חוויה זו נקראת מצבי נפש, או, כשמדובר בחוויה נמשכת, כמו ראיית תנועה, שמיעת דיבור או נגינה, חוויית המראות או הצלילים הנמשכים נקראת תהליך נפשי.

בעלי החוויה

עריכה

הרחבה: בעלי החוויה - למי כמונו יש חוויה השאלה למי יש את החוויה כמו שלנו נשאלה לאורך הדורות.

כמו התפתחות הילד הלומד שבנוסף אליו יש אחרים, כך היתה גם התפתחות בתפישה האנושית החברתית שעברה שלבים אחדים:

  • חברה אתנוצנטרית - גישה קבוצתית דתית או אידיאולוגית בה הלאום, העם, הדת או הדרך שלי במרכז.
  • חברה אנתרופוצנטרית - גישה כלל-אנושית הומניסטית בה האדם במרכז. גישה זו כיום אוחזת בכיפה בחברה הקפיטליסטית - תומכת בתהליכי ממון.
  • חברה אקוצנטרית - הסביבה והעולם במרכז. גישה זו מועדפת על ידי תומכי "גאיה", ובעלי עמדות חברתיות של תנועת הנאורות.

בעקבות הספקנות נשאלו בעבר ועדיין נשאלות שאלות לגבי עצם קיומנו וקיום אחרים, יכולת הידיעה שלנו על קיומנו ועל קיום אחרים. בעיה זו נקראת שאלת הקיום.

נראה שאפשר בספר זה לדלג על גישה קיצונית זאת המתכחשת לעצם קיומנו, ובהנחה שאכן יש לי ולאחרים חוויה, נמשיך ונדון בה.

כמובן ששאלות אלו כוללים גם את הספק המכרסם בדבר החוויות של אנשים אחרים. האם חוויותיהם דומות לשלנו? האם לנשים יש חוויות כמו חוויות הגברים, או שיש הבדלים מהותיים בין החוויה של הגבר לזה של האישה? ומה עם ילדים? מאיזה גיל חוויותיהם דומות לשלנו? מהי החוויה של תינוקות שטרם למדו לדבר, או להתבונן ולהגיב?

על כך ראו בהרחבה בדף בעלי החוויה - למי כמונו יש חוויה

החוויה האישית כמצב נפשי-שכלי

עריכה

האנושות עברה החל מסוף המאה ה-16 מהפיכת ידע והבנה. המיכון הגובר והולך במהפכה התעשייתית, והתקדמות המדע על גילויי העולם הזעיר וחוקי הטבע המניעים ומסבירים את ההוויה, כולל הסבר תהליכי הנשימה וה"חיים" כתהליכים כימיים חמריים, גילוי התא החי והביוכימיה העומדת בבסיס עולם החי, והסבר המגוון החי כתוצאת התפתחות טבעית שחלק ניכר ממנה הוא עקרון הברירה הטבעית המתאימה את היצור לסביבתו, בדומה לברירה מלאכותית שנועדה ליצירת הכלאות חדשות המתאימות לרצוי. כמו כן מתחילת המאה העשרים החלה גם מהפיכת המחשוב והרובוטיקה, והתקדמות משמעותית במדעי המוח והלשון.

בעקבות מהפיכת ההבנה והידע, לדוגמא ההבנה של תהליכי הראיה העצביים בעין, גילוי הקולטנים לצבע ולעוצמת אור, והדמיה ממוחשבת של "רשתות עצביות" לסוגיהן, החלו להפריד בין תוצאות פעולות שניתן לשחזרן באופן מלאכותי במיחשוב או בכימיה, לבין החוויה האישית כמו רגש שמחה, חוויית ההבנה של פשר הדיבור והפקה מושכלת של שיחה, חוויית המודעוּת, וחוויית ה"אני" בניתוח מצבים ובעת דמיון. זו הפרדה בין הצבע האדום, הנקלט בעין באופן גשמי גופני ומציאותי, כאור בתדר מסויים הנקלט בקולטן מתאים היורה אות עצבית חשמלית-נוירוכימית בשיתוף מוליך עצבי, נוירוטנסמיטור, ומשתתף בחישוב מוחי, לבין "תחושת האדמימות" עליה מדווחים רוב האנשים, וכל אחד ואחת מכירים את תחושתם הפנימית הם, בשעה שהם מהרהרים בתיאור זה.

סוגי המצב הנפשי

עריכה

את החוויה הזו, הנפרדת מהדבר המתואר על ידי אותה חוויה, הגדיר פרנץ ברנטנו "מצב נפשי".

המצב הנפשי הוא תכונה שקשה להסביר את קיומה, ואשר נחשבה נפרדת מהמצב הפיזי של המוח. קיימים סוגים שונים של מצבי נפש וביניהם:

  • תחושות ורגשות:
    • רגשות - כמו אהבה וחיבה, קנאה ושנאה וכדו'
    • חושים - כמו ראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש.
    • ותחושות גופניות - כמו חום וקור, רעב וצמא, כאב, גועל, רעד, פחד
  • מחשבות:
    • חישובים - כמו תכנוני פעולה, חישובי חשבון, חישוב הגיוני לפי הלוגיקה, חישובי הנדסה, חישובי עלות תועלת
    • סברות אישיות - ידיעה, סברה, אמונה, וגם תקווה. (באנגלית belief, באו"פ האמנה)
    • היזכרות - כמו היכר, הזכרות בתמונה ובצליל, במלל, במחזה או בשיר, וכן היזכרות בחומר כתוב.
    • הרהורים - כמו חלומות, ודמיונות.
    • מאוויים - תאוות רגעיות, מטרות ויעדים מודעים ומתוכננים, רגשות קנאה וחמדה.

אלו נחלקים לשני סוגים עיקריים:

  • מצבי נפש תפישתיים - הקשורים בתחושות מן המציאות (או דְּמוּי-המציאות) ופיענוחם.
  • מצבי נפש עיבודיים - הקשורים למאווים, לתכנון, הבנה, רצון וכדו'.

חוויית ה"אני" היחיד: דרך נוספת שבה ראו הקדמונים את "הנפש" היא ה"אני" - ייחודו של האדם, רצונותיו ומעשיו, כיישות בודדת ויחידה. כיום יש הרואים אפילו באני היחיד מושג דימיוני ושגוי המורכב מהרבה מאוד תהליכים מוחיים המתחרים זה בזה. ויש המחפשים רכיב מוחי השולט או לפחות מרכז את כל ההחלטות ומייצג את האני הבודד. חוקר התפישה והמוּדעוּת הפרופסור דניאל דנט הקדיש בספרו מוּדעוּת (באנגלית: Consciousness) פרקים רבים נגד גישת האישון הקטן (ההומונקולוס) שבמוח היושב וצופה בעולם ומושך בחוטים.

יש להניח שהאישון הקטן מגיע מהשתקפות דמותנו באישון עינו של האדם החי המביט בנו ומשוחח אתנו.



פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.



עוד על החוויה ומצב הנפש

עריכה

המצב הגופני - ממשות חוויית מצבי הנפש

עריכה

פעמים רבות מתלווה למצב הנפשי גם מצב גופני, וגם מצב חומרי לעתים במערכת הלימפה ההורמונלית: שחרור אדרנלין בגוף המעלים את תחושת הכאב, שחרור אוקסיטוצין המגביר את הנוחות, אות עצבית ותרכובת אדרנלינית המובילים לשערות עומדות. עד כדי כך שבספר מארג המוח (The Fabric of Mind) ד"ר ריצ'רד ברגזון טען שהמוח הוא למעשה בלוטה משוכללת. הזעה ורעד משעת פחד. יובש בפה וחרון אף בשעת כעס. התנשפות מהירה והרחבת אישונים בציפיה, פיהוק התמתחות ועצימת עיניים בשעת עייפות וכדומה. קיימת גם תופעת סינסתיזה - עירוב חושים, בו רואים צלילים, שמיעת צליל חריקה הבא יחד עם דקירה, וכדומה.

ההתכחשות למצב הגופני

עריכה

להשלים

מצב, פעולה, תכונה או תהליך?

עריכה

ישנם סוגים שונים של חוויה נפשית ושכלית הקשורים באגירה ואיחזור - זיכרון, היזכרות והיכר.

תהליכים המופיעים לרגע ומוסתרים לרוב

עריכה

חלק ממצבי הנפש אינם מופיעים כל הזמן, אלא מתקיימים רק בעת הצורך, לרוב הם תהליך מוסתר העולה לחזית הבמה לרגע ויורד שוב. כמו השימוש בסברה (האמנה) או בידיעה בעת החשיבה, המופיעים בשכלנו בגלוי רק לרגעים, ומוסתרים מאיתנו שאר הזמן, כאשר לא חושבים עליהם או אין נדרשים להם.

תהליך נפשי מתמשך ברצף

עריכה

חלק ממצבי הנפש, למשל היזכרות בחלום או בשיר, אינם מצב מקובע ויציב, אלא תהליך מתמשך, ברצף. יותר דומים להתבוננות בסרט מאשר בתמונה קבועה ועומדת.

קטעי זכרונות של רצף אירועים נחשבים לתהליכים נפשיים מתמשכים, שאינם מצב סטטי עומד. למשל חלום ובו האדם החווה הקשבה מדומיינת למוסיקה, שאיננה "מצב" עומד ומקובע למקומו. כך גם חוויית הצפיה בתנועה וגם ההיזכרות באותה תנועה. כל אלו הם תהליכים נפשיים, ולא מצבים נפשיים. (אם כי יש כאלו שהגדירו זאת כמצב נפשי של תהליך מתמשך).

סברה וידיעה - אגירת החוויה והנטיה לפעולה

עריכה
 
גילברט רייל, הוגה דעות בריטי (1900-1976, הגדיר את המצב הנפשי האצור, ושימושו ליצירת "נטיה נפשית". הוא ביקר את החשיבה של דקארט על מציאות חצויה של גוף ורוח, וקרא לעמדה זו אמונה שצריך "רוח רפאים במכונה" כדי שהיא תפעל.

הידיעה והתכנון, והנוהג הנלמד והזכור - אלו הם מצבים נפשיים "בכח אך לא בפועל", בפוטנציה בלבד, המתגלים רק בשעת המימוש כנטיה לפעולה בדרך מסויימת, והנטיה לבחירת ברירה מסוימת. לפני הפעולה, הם מצבים נפשיים אגורים ואצורים, שלא מומשו.

בהינתן מצב מתאים וסביבה מתאימה הנטיה תוביל לתהליך נפשי, לפעולה נפשית או למצב נפשי מוטה, ואלו יביאו להתנהגות או תגובה גופנית בהתאם.

למשל זכרונות, או תוצאות של אימון, הם מצבים נפשיים אצורים בשכל (בנפש). דוגמה שהביא גילברט רייל הוא מצב נפשי שנוצר כתוצאה מהבטחה שניתנה בשיחת טלפון "להגיע תוך עשר דקות", המובילה לסדרת פעולות שלמה הכוללת התלבשות מתאימה למזג האויר בחוץ, ולמפגש המתוכנן, כניסה למכונית ונהיגה במסלול מסויים אל מקום הפגישה המובטח.

לפרק הבא: מושא החוויה (אודותיות)

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

ברנטנו וכוונה כמאפיין הנפשי

עריכה

רוזנטל והמוּדעוֶת החיצונית ממעל

עריכה

הערות

עריכה


        <<< לפרק הקודם: החוויה     ::     פרק זה: החוויה (המצב הנפשי)     ::     לפרק הבא: סוגי החוויה ומצבי הנפש >>>


            תוכן העניינים ומבנה הספר         ::::         מילון המושגים