אמנות עיונית לתיכון/אמנות הרנסנס

מבוא

"רנסאנס" –תחיה מחדש. (באיטלקית:Rinascita בצרפתית: Renaissance ) המשכילים של המאות החמש עשרה והשש עשרה בניה של תקופה זו הרגישו שהם חיים בתקופה בעלת אופי מיוחד וכי בזמנם מתרחש תהליך של תחיה או תחיה מחדש. אם קוראים את הספרות הענפה שנכתבה מאותה תקופה נגלה שישנן שתי תשובות לשאלה זו. אחת התשובות ניתנה מתוך התפיסה כי אחרי תקופת שפל ארוכה של ימי הביניים פרחה התרבות ואיתה האמנות בכל התחומים. תשובה שנייה, נתנה מתוך תפיסה אחרת המגדירה את קורותיה ואופייה של הפריחה האמנותית ואינה מסתפקת בציון עצם הפריחה. אלה רואה אותה כתחייה של מסורת תרבותית ואמנותית מסוימת. כוונתם הייתה לתחיית התרבות הקלאסית – היוונית ובעיקר הרומית.

תמציתו של הרנסנס-ההומניזם

דמותו של האדם, הפרט כישרונותיו ותכונותיו האישיות היו לאחד מיסודות ההתפתחות החברתית בתקופת הרנסנס באיטליה. האדם היה המרכז והמטרה , מי שהצטיין ביוזמתו וברעיונותיו זכה להצלחה. באיטליה לרעיון התחייה הקלאסית הייתה משמעות כוללת ואקטיבית כבר בסוף המאה ה-13 בכל תחום מתחומי התרבות ,וכן בתחום הרוחני והחומרי. הרנסנס, האיטלקי השפיע על אמנות-הציור, הפיסול והארכיטקטורה,השירה והספרות, המוסיקה והתיאטרון, הכל פרח בצורה נפלאה שכמוה לא ידעה איטליה. ,בכל ערי איטליה היה אידיאל ושאיפה להקים עתיד חופשי יותר ומפואר - לחזור לחיים שהיו בתקופה הקלאסית שקדמה לימי הביניים .אורח החיים השתנה לחלוטין, ההשקפה המוסרית השתנתה, הרגש הדתי הפך לחוויה אישית יותר ,גם הכנסייה נתבעה לסובלנות דתית, השתנו דרכי החשיבה,ורבו התגליות וההמצאות הטכניות והמחקרים המדעיים וכן המסחר התפתח. רעיון התחייה הקלאסי החל דווקא להתפתח באיטליה, כי מבחינתם של האיטלקים רומא הייתה בירתה הפוליטית והדתית של העולם.