כשאנו אומרים שלמטבע הוגן הסתברות לתוצאת "עץ" בהטלה, למה בעצם כוונתנו? אינטואיטיבית, ברור לנו שאם המטבע הוגן, בערך מההטלות יצאו כך. זו הגדרה מובנת אינטואיטיבית, אך היא אינה מדויקת במיוחד. בפרק זה נגדיר הסתברויות בצורה מדויקת יותר, ובמהלך הספר נראה את הקשר בין ההגדרות המקובלות היום לבין הגדרה אינטואיטיבית זו.
נשים לב שהגדרת ההסתברות איננה אומרת לנו מה הסתברות ארועים שונים, אלא האם קביעת ערכי הסתברות לארועים שונים נחשבת פונקציית הסתברות תקינה. (תורת ההסתברות בעצמה, למעשה, אינה עוסקת בעצמה בקביעת הסתברויות למאורעות.)
להלן דוגמא לפונקציית הסתברות.
דוגמה:
נמשיך בדוגמא שמקודם על הטלת קוביה. נזכור שמרחב המדגם הוא .
נגדיר את פונקציית ההסתברות: , כלומר הסיכוי למאורע המורכב ממספר תוצאות בסיסיות, הוא מספר התוצאות הבסיסיות חלקי 6.
נראה שהאקסיומות אכן מתקיימות:
, אז .
עבור כל מאורע מתקיים .
עבור כל שני מאורעות זרים מתקיים , ולכן
להלן עוד דוגמא לפונקציית הסתברות.
דוגמה:
שוב בניסוי הטלת הקוביה, נניח פונקציית הסתברות שעבור כל מאורע נותנת את ההסתברות .
גם כאן אפשר לראות שהאקסיומות מתקיימות:
, אז .
לכל מאורע , או ש־ או שלא. במקרה הראשון ההסתברות שווה ל־1, ובמקרה השני 0. שני המספרים נמצאים בין 0 ל־1 (כולל).
לכל שני מאורעות זרים יש 3 אפשרויות: . מבדיקה על כ"א מהאפשרויות
ראינו שתי פונקציות הסתברות תקינות עבור זריקת קוביה: הראשונה עבור קוביה הוגנת, השניה עבור קוביה מוטה לתוצאה 1. להלן דוגמא להסתברות לא־תקינה.
דוגמה:
בניסוי הטלת הקוביה, נגדיר את פונקציית ההסתברות: לכל מאורע בו , וכן .
קל לראות כי האדיטיביות מופרת.
משלוש הדוגמאות האחרונות קל לראות את החוקיות הבאה.
משפט: הגדרת הסתברות ע"י הסתברויות תוצאות בסיסיות
נניח שנגדיר את , עבור כל תוצאה בסיסית (כלומר לכל מאורע בעל גודל ) בצורה כלשהיא, ונגדיר בעקיפין הסתברות כל מאורע על־פי סכום הסתברויות התוצאות הבסיסיות המרכיבות אותו, כלומר: .
אז ההסתברות תהיה תקינה אם ורק אם:
ישנה פונקציית הסתברות נפוצה מאד שאפשר להגדיר בצורה זו.
הגדרה: בחירה מקרית, קבוצת מדגם סימטרית
עבור ניסוי בעל מספר תוצאות סופי, אפשר להגדיר פונקציית הסתברות המייצגת בחירה מקרית או קבוצת מדגם סימטרית, ע"י קביעת הסיכוי של כל תוצאה בסיסית כ־.
לדוגמא, בניסוי הטלת מטבע, קבוצת מדגם סימטרית תאמר שהסיכוי ל"עץ" הוא הסיכוי ל"פאלי", וכ"א מהם הוא 0.5.
על-ידי שימוש חוזר באקסיומת ההסתברות השלישית, נוכל לקבל את המשפט הבא:
משפט:
איחוד מאורעות זרים:
כשמדובר במאורעות שאינם בהכרח זרים, המצב מסובך מעט יותר. (בהמשך, מומלץ להעזר בתרשים בצד שמאל.)
ראשית, קל לראות כי מתקיים המשפט הבא:
משפט: איחוד מאורעות לא בהכרח זרים
לכל שני מאורעות מתקיים
הוכחה: נתבונן במאורעות .
לפי ההגדרה, הם זרים. לכן, לפי האקסיומה השלישית,
היות ששלושת המאורעות האחרונים זרים, סכום ההסתברויות שלהן הוא בדיוק הסתברות איחודן, דהיינו .
אם מחברים למשפט ”איחוד מאורעות לא בהכרח זרים” את האקסיומה השניה, נקבל את התוצאה הבאה:
משפט: הסתברות איחוד שני מאורעות אינה יותר גדולה מסכום הסתברויותיהן
.
אפשר להכליל את משפט:איחוד מאורעות לא בהכרח זרים, למשפט הבא: